Description

אך לפני 20 שנה דומה היה שנגזר דיננו ונשתה כל חיינו יינות לבנים ישראלים מזני
שרדונה או סוביניון בלאן בלבד. ואז בראשית שנות האלפיים החל ריענון משמח
בכרמים והתחלנו לראות לפתע זנים ים תיכוניים כמו ויונייה, מרסאן ורוסאן. אך
גם אז, מי היה מאמין שיום אחד נשתה בישראל יינות שעל שמם מתנוססים שמות
בלתי מוכרים כמו חמדאני, ג׳נדאלי, דבוקי או מראווי. ואכן זנים אלו החלו להפציע,
ראשית מכרמים ותיקים באזור חברון ומאוחר יותר הם זכו להכרה והפצה רבה
יותר, הרבה בזכות פועלו של שיבי דרורי אשר כאמור הפך את גילוי ושיקום הזנים
המקומיים למשנת חייו. היין שבידיכם הוא בלנד בלתי שגרתי של שני זנים עתיקים
שיצאו בפעם הראשונה רק לפני קצת יותר מעשר שנים. החמדאני המוכר בחברון
יותר תחת השם מראווי, למרות שיש טוענים שהם דומים אך לא זהים לגמרי,
והג׳נדאלי המוכר קצת פחות אך החסון יותר. חמדאני וג׳נדאלי הם קצת כמו
מרסאן ורוסאן או כמו סוביניון וסמיון בכך שהם זנים משלימים, בהם חסרונו של
האחד הוא חוזקו של האחר. מנחם די לונזאנו, מלומד שישב בירושלים במאה
ה–16 תיאר את הגינדלי כ”רך ללעיסה ויינו חלש”; ואת חמדאני כ”קשה ללעיסה
ויינו חזק” ואכן הבלנד המשמח הזה מפגין יין מהנה ובעל איזון מצוין, עם ארומטיות
ג׳נדאלית וגוף חמדאני. אך מעל לכל, זהו יין עם ייחוד ואופי, אשר ללא ספק מרענן
את ספקטרום הטעמים עבור חובבי היין בישראל. ובגרסה הזו של יקב גבעות
התוצאה גם טעימה ולא רק מעניינת.